כללי
המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. המערער התגייס לחזית העממית בחודש נובמבר 2010 והמשיך בחברותו עד למעצרו ביולי 2011. במסגרת זו היה חבר בחוליה ארגונית-פוליטית והשתתף בישיבות סודיות במספר רב של הזדמנויות בישיבות אלה, למד עם אחרים על אודות הארגון, עקרונותיו, ארגונים אחרים ונושאים ביטחוניים שונים. במסגרת חברותם, חברי החוליה נתבקשו להקים חוליות חדשות ולגייס אליהן חברים.
בית המשפט קמא גזר על המערער שמונה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 2,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט על הפעלת מאסר מותנה קודם, כך ששישה חודשים ירוצו בחופף ושנים עשר במצטבר.
הערעור
המערער לא השלים עם ענישה זו ומכאן הערעור שבפניי. בערעור מעלה הסנגור שתי טענות עיקריות. ראשית, טוען הסנגור כי מהראיות עולה שתפקידו של המערער לא היה גדול וכי פעילותו הצטמצמה למספר ישיבות שהתקיימו ברכב וללא כל אופי רציני ומשמעותי. שנית, מבקש הסנגור ללמוד על אודות הענישה הראויה מעונשיהם של מעורבים נוספים בפרשה, אשר לטעמו העבירות בהן הורשעו חמורות יותר ועם זאת העונשים שהוטלו עליהם נפלו בהרבה מזה של המערער.
מנגד, מבקשת התביעה להתעלם כליל מכל התייחסות לעובדות שאינן כלולות בכתב האישום, מאחר שאלה לא הוכחו בפני בית המשפט. התביעה אף עמדה על עניינם של שלושה מעורבים נוספים, תוך שהיא טוענת כי אין ללמוד גזירה שווה מעניינם, שכן עברם היה נקי ובחלקם היו נסיבות מיוחדות. בשונה, בענייננו, למערער עבר פלילי והוא חזר לפעילות משמעותית בסמיכות לשחרורו. התביעה טוענת, על כן, כי חסד עשה בית המשפט קמא עם המערער כאשר חפף חלק מהעונש המותנה ללא הסבר.
דיון והכרעה
נציין תחילה כי הצדק עם התביעה ומשהסתיים התיק בהסדר טיעון ללא הגשת ראיות לעונש, אל לו לסנגור לתלות את טיעוניו בעובדות אשר לא הוכחו כדבעי. משכך, אין לנו אלא להתייחס לאשר נכתב בכתב האישום, בו הודה המערער.
האינטרס המוגן על ידי העבירות המנויות בתקנות 84 ו-85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 ברור. המחוקק ביקש למנוע כל הצטרפות לארגון אשר מטרותיו אינן מתיישבות עם תקנת הציבור, וכל פעילות הקשורה עם ארגון שכזה, ובכלל האמור עידוד אחרים להצטרף לארגון, תמיכה כלכלית בארגון ואף החזקת חומרים הקשורים בו. כאשר עסקינן בארגוני טרור מוכרזים, כדוגמת החזית העממית, מועצם הערך החברתי המוגן, שכן הוא נוגע באופן ישיר לביטחונם ולשלמות גופם של אזרחי המדינה ותושבי האזור.
בעניין זה נקבע פעם אחר פעם בפסיקת בית משפט זה ובפסיקת בית המשפט העליון כי כל פעולה התורמת לחיזוק ארגון הטרור, האדרת שמו והתרחבות שורותיו פוגעת בערך החברתי המוגן הנ"ל.
בענייננו, כעולה מכתב האישום בו הודה, המערער היה חבר בחוליה של החזית העממית, שהינו ארגון טרור ידוע לשמצה, אשר חבריה עסקו באינדוקטרינציה ואף בלימוד נושאים ביטחוניים, ביניהם עמידה בחקירות. כן נתבקשו חברי החוליה להרחיב את שורות הארגון באמצעות הקמת חוליות וגיוס נוספים.
לאחרונה, ובהקשר לפרשייה זו, נדרשנו למתחם הענישה הראוי בעבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת (עד"י 2008/12
התוב"ץ נ'
נצר). באותו עניין, בשים לב לנסיבות המקרה, קבענו מתחם ענישה העומד על 18-26 חודשי מאסר. מתחם זה יפה גם לענייננו, שכן נסיבותיה של העבירה דומה.
אגב כך, יש לקובע כי מתחם הענישה אותו ביקש בית המשפט קמא להציב בענייננו, היינו 10-24 חודשים, לא רק שאינו תואם את פסיקת בית משפט זה בעבר ואת צורכי הענישה כפי שבוטאו, אלא אף אינו עולה בקנה אחד עם הקביעות הנ"ל שנקבעו באותה פרשה כחודשיים לפני מתן גזר הדין.
עם זאת, נסיבותיו האישיות של המערער נבדלות מאלה של
נצר ואף של יתר המעורבים בפרשה, מי לקולא ומי לחומרה. כך, בעניינו של
נצר הנ"ל, דובר בנאשם ללא כל עבר פלילי
, שהודה בעבירה, הביע חרטה והבטיח שלא יחזור לסורו. המערער בענייננו, בעל עבר פלילי קודם בגין עבירה זהה ומאסרו ואף המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו לא הרתיעו אותו מלחזור לסורו כשלושה חודשים בלבד לאחר שחרורו. המדובר בנסיבה משמעותית אשר יש בה להביא להחמרה ולקביעת עונש המצוי ברף העליון של מתחם הענישה.
לא כך פעל בית משפט קמא כשהסתפק בשמונה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט אף הלך כברת דרך נוספת לקראת המערער כשנמנע מהפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד כולו במצטבר וחפף שליש מהתקופה, על רקע התחשבותו בנסיבות לקולא שעמדו לזכות המערער.
גם בשים לב לעונשים שנקבעו בנוגע ליתר המעורבים נראה כי העונש עומד בעקרון אחידות הענישה.
אחמד קטינה נדון במסגרת הסדר טיעון לעשרים חודשי מאסר כשחברותו הייתה ארוכה יותר, אך מנגד עברו היה נקי לחלוטין.
יוסף הואשה נשפט, אמנם, לשישה עשר חודשי מאסר, אך גם כאן, מדובר על מי שעברו נקי ונקבע כי המשרה אותה מילא לא הייתה משמעותית.
באשר לשני מעורבים נוספים שהוזכרו על ידי הצדדים, לא ניתן להשוות בין עניינם לזה של המערער.
וליד מוסא נשפט בגין עבירות חמורות יותר לחמש שנות מאסר. בעוד בעניינו של
מופיד עטא נומק הסדר הטיעון המקל בקשיים ראייתיים של ממש.
סוף דבר
העולה מן המקובץ, כי בפנינו נאשם אשר בעברו ניתנה לו הזדמנות לתקן את דרכיו, ובניגוד לכך הצטרף מחדש לארגון טרור ופעל במסגרתו, מתוך מטרה להרחיב את שורות הארגון ובכך לגרום לפגיעה בביטחון האזור.